Make your own free website on Tripod.com

פרק 1 (מתוך "חופשי סוף-סוף, מאת דניאל גרינברג)

חשבון

 

 

  

  

 

 

         לפני ישבו תריסר ילדים וילדות, בגילאי 9-12.   שבוע קודם לכן, הם ביקשו ממני שאלמדם חשבון.  הם רצו ללמוד לחבר, לחסר, לכפול, לחלק, וכל השאר.

 

         "אתם אינכם באמת רוצים לעשות זאת", אמרתי, כאשר פנו אלי לראשונה.

 

         "כן, כן, אנחנו בטוחים שאנחנו רוצים", ענו לי.

 

         "אתם אינכם באמת רוצים", התעקשתי.  "חבריכם בשכונה, הוריכם, קרוביכם יתכן שרוצים עבורכם, אבל אתם בעצמכם בוודאי הייתם מעדיפים לשחק, או לעשות משהו אחר".

 

         "אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, ואנחנו רוצים ללמוד חשבון.  תלמד אותנו, ונוכיח לך.  נעשה את כל שעורי הבית, ונעבוד קשה כמה שנוכל".

 

         נאלצתי להיכנע להם, בספקנות.  ידעתי שלוקח שש שנים ללמוד חשבון בבתי-ספר רגילים, והייתי בטוח שהעניין שלהם ידעך אחרי חודשים אחדים, אולם לא הייתה לי ברירה, הם לחצו אותי חזק אל הפינה.

 

         ציפתה לי הפתעה.

 

 

 

         בעייתי העיקרית הייתה למצוא ספר-לימוד אשר ינחה אותי.  הייתי מעורב בפיתוחה של  ה"מתמטיקה החדשה", והגעתי למצב ששנאתי אותה.  בימים ההם, כאשר עבדנו בזה -- אקדמאים צעירים מהתקופה שלאחר-הספוטניק  -- היו לנו מעט ספקות.  היינו ספוגים מיופייה  של הלוגיקה המופשטת, תיאורית הקבוצות, תיאורית המספרים, ומכל המשחקים האקזוטיים אשר מתמטיקאים שיחקו במשך אלף שנה.  חושבני, שאם היינו לוקחים על עצמנו לתכנן קורס חקלאות לאיכרים, היינו מתחילים בכימיה אורגנית, גנטיקה, ומיקרוביולוגיה.  למזלם של האנשים הרעבים שבעולם, לא נתבקשנו לעשות זאת.

 

         הגעתי למצב ששנאתי את היומרנות  וחוסר הבהירות של ה"מתמטיקה החדשה".  אפילו אחד מתוך מאה מורים למתמטיקה לא ידע במה המדובר, ואף לא תלמיד אחד מתוך אלף.  האנשים זקוקים לחשבון כדי לחשב;  הם רוצים לדעת להשתמש בכלים.  זה מה שתלמידי רצו כעת.

                                                                                                                             המשך מעבר לדף/ . . .

2  סוף-סוף חופשי, בית-הספר סדברי-ואלי

 

         מצאתי ספר בספרייתנו, המתאים בדיוק לעבודה שבפתח.  זה היה ספר בסיסי אשר  נכתב ב1898-.  קטן ועבה, מלא באלפי תרגילים, המיועד לאמן מוחות צעירים לבצע את המטלות הבסיסיות בדיוק ובמהירות.

 

 

 

         השיעור התחיל -- בזמן.  זה היה חלק מהעסקה.  "אתם אומרים שאתם רציניים?"  שאלתי, בהתרסה;  "אז אני מצפה לראותכם בחדר  בזמן  -- בשעה 11:00 בבוקר בדיוק, כל יום שלישי וחמישי.  אם תאחרו בחמש דקות, אין שיעור.  אם יבוטלו שני שיעורים -- אין יותר  לימודים".  "עשינו עסק", הם אמרו, עם ברק של סיפוק בעיניים.

 

         חיבור בסיסי לקח שני שיעורים.  הם למדו לחבר הכל -- טורים דקים ארוכים, טורים עבים קצרים, טורים ארוכים ועבים.  הם פתרו עשרות תרגילים.  חיסור לקח עוד שני שיעורים.  יכול היה לקחת שיעור אחד, אבל ה"השאלה" דרשה הסבר נוסף.

 

         המשכנו לכפל, וללוחות הכפל.  היה על כל אחד ללמוד בעל-פה את הלוחות.  כל אחד  נשאל שוב ושוב בשיעור.  ואז, הכללים.  ואחריהם  התרגול.  הם היו טובים, כולם.  מפליגים הלאה, משתלטים על הטכניקות ועל האלגוריתמים.  הם יכלו לחוש את החומר חודר לעצמותיהם.  מאות ומאות של תרגילים, שאלות בכיתה, מבחנים בעל- פה, דחפו את החומר לראשיהם.

 

         ועדיין הם המשיכו לבוא, כולם.  הם עזרו אחד לשני כאשר היה צורך, כדי שהכיתה  תמשיך להתקדם.  בני השתיים-עשרה ובני התשע, האריות  והכבשים, ישבו  בשלום, ביחד, תוך  שיתוף  פעולה הרמוני -- ללא התגרויות, ללא בושה.

 

         חילוק -- חילוק  ארוך.  שברים.  שבר עשרוני.  אחוזים.  שורש ריבועי.

 

         הם באו ב11:00- בדיוק, נשארו  חצי  שעה, והלכו עם שיעורי בית.  הם  חזרו לשיעור הבא עם כל שיעורי הבית מוכנים, כולם.

 

         בעשרים שבועות (חמישה חודשים בקירוב.- ד.ר.), אחרי עשרים שעות מפגש, הם כיסו את הכל.  חומר של שש שנים.  כל אחד מהם ידע את החומר על בוריו.

 

 

 

         חגגנו את סוף השיעורים.  זו לא הייתה הפעם הראשונה ולא האחרונה בה השתוממתי  מהצלחת  התיאוריות שלנו, שכה רחשנו להן הוקרה.  הן עבדו פה, ובגדול.

 

         יתכן שהייתי צריך להיות מוכן למה שקרה, למה שהיה נראה לי כנס.  שבוע אחרי  שהשיעורים הסתיימו, שוחחתי עם אלן ווייט, אשר היה מומחה  בחשבון במשך שנים בבתי-ספר יסודיים ממלכתיים והיה מעודכן בכל שיטות הלימוד החדשניות והטובות ביותר.

 

         סיפרתי לו את אשר קרה בכיתתי.

 

         הוא לא היה מופתע.

 

         "מדוע לא?" שאלתי, נדהם מתגובתו.

 

 

המשך /3..

חשבון  3

 

         עדיין הייתי המום מהקצב והיסודיות בהם למדו "תריסר המלוכלכים שלי".

 

         "מפני שכל אחד יודע", הוא ענה, "שהנושא עצמו איננו קשה.  מה שקשה, למעשה בלתי אפשרי, זה להכניס את זה לראשם של הצעירים אשר שונאים כל שלב.  הדרך היחידה שיש לנו בה  צל  של  סיכוי  היא  להחדיר  את  החומר בהדרגה כל יום, במשך שנים אפילו כך זה לא עובד.  רוב בוגרי כיתה ו' הנם אנלפביתים במתמטיקה.  תראה  לי ילד אשר רוצה ללמוד את זה -- עשרים שעות בערך, טוב, זה נשמע לי הגיוני".

 

         אני  מניח  שהוא  צודק.  מאז, אף פעם זה לא לוקח הרבה יותר זמן.

 

   

 

 

 

 

 

  -------------------------------------------------------------------       

                       פרק 1, חשבון

מתוך הספר: סוף-סוף חופשי, בית-הספר סדברי-ואלי, ע' 15,   

                                מאת: דניאל גרינברג

                     מתוך חלק א': לומדים,

                                         הוצאה לאור של בית-הספר סדברי-ואלי,  1987.

                                                                  CHAPTER 1, AND RITHMETIC 

                                          FREE AT LAST, The Sudbury Valley School

                PartI, Larnin                                       

                                                                                        DANIEL GREENBERG

                    THE SUDBURY VALLEY SCHOOL PRESS   1987.                                                                                                     

                                                                                   2 Winch Street

                                                                 .Framingham, MA 01701, U.S.A

                                                                                                              www.sudval.org.

 

 

   דגש במקור.

       דגש שלי.  (המתרגם)

 

  תרגום מאנגלית ועריכה לשונית:

 דוד רובנר -- אראלה קלס

 E-MAIL:  rovners@netvision.net.il                                               חיפה, מרץ 1993